מיסים, תלושי משכורת ומצב החשבון הבנק הם חלק מבדיקה שגרתית שאין אנו מרפים ממה. הרגלי החשבונאות האישיים שלנו הותירו אותנו חסרי פרופורציות לתמורה שדווקא הכישרון והיכולות שלנו שווים ועשויים להפיק. לעומת רובינו, ניצן בלסיאנו פסק מהרגלי העולם המערבי והחליט לנקוט צעד במחשבה שהדרך לשינוי אינה בלתי אפשרית וכך יצא להגשים את החזון. ראיון ומחשבות עם האיש שחושב שאפשר אחרת.
"הבנתי איך העולם הזה נראה באמת, כולם מעבידים אותנו לקנות, תעשיות ענק מנצלות את משאבי הטבע ויוצרות צרכנים משועבדים. כל המערכת הזו של העולם המודרני היא חולה וקטלנית. מערכת הבנקים משדלת אותנו לקנות, אתה חי בצורך תמידי לכסף. זו עבדות והתמכרות שאנשים לא שמים לב אליה, הם בתוך זה והם משתפים פעולה עם זה. חשבתי שצריך לנהוג אחרת.״ כך אמר לי ניצן בלסיאנו, מייסד קהילת האושר (O-share) בתחילת שיחתנו.
הדרך בה פתח את השיחה גרמה לי להבין מדוע קם והחליט לעשות מעשה. הרי שכל הנולד לעולם המערבי נבלע אל מעמקי תעשיית הכלכלה המשומנת עתיקת השנים. מהנשימה הראשונה מבעד לרחם אנו לומדים את מסלול החיים המקובל ומסמנים שלב אחר שלב כמטרה. אנו מאמצים הרגלים יום-יומיים המציעים לנו דרכי השתלבות במערכת החוקים הלוקאלית והגלובלית וכך מנסים להכנס לתוך ה״קליקה״ הכלכלית הממוסדת. אנו שבויים של ההרגל המובן מאליו ולא מעלים על דעתינו, האם קיימת אפשרות חלופית?
בשנת 2012 ניצן בלסיאנו החליט לעשות מעשה ולהקים את קהילת ה״אושר״ (O-share), קהילה המנוהלת על ידי אפליקציה שמטרתה להקל על גזרות המיסים באמצעות כלכלה שיתופית. ההצטרפות לקהילה מותנית בהרשמה חינמית לאפליקציה. ״ההבדל בין מטבע ״שפע״ של קהילת אושר לשאר המטבעות המסורתיים הוא שמטבע שפע אינו תלוי בהן. בכדי לאגור מטבעות שפע על המשתתף בקהילה להציע את מה שביכולתו לעשות ובתמורה לכך- יקבל מטבעות שפע וירטואליים בחשבון המשתמש שלו לשימוש במסגרת הקהילה.״ הסביר לי ניצן בפשטות, הרי כבר שכחנו כמה שיטת ״תן וקח״ המבודדת מתאגידי ענק, תעשיות וכספים הינה קלה לתפעול.
הכלכלה התפתחה במרוצת השנים; שיטת ״תן וקח״, או בשמה הרישמי, ״סחר חליפין״, צומצמה לשימוש במטבעות בלבד אשר להם נוספו השטרות שאוחסנו בארגוני הבנקים, שבהשפעת הטכנולוגיה עברו תהליך דיגיטיציה בתצורת ׳ארנק וירטואלי׳ דרך אמצעי האינטרנט. הכלכלה ממציאה את עצמה דרך הקידמה. ככל שהתפתחה התגלתה כמשרתת האינטרסים של אנשי המפתח בתעשייה. כך לדוגמא, פועלים הבנקים - כל פעולה שאנו מעוניינים לבצע בכספינו עוברת תיווך של הבנק וכל תיווך דורש עמלה כך שהרווח - על חשבון בעל החשבון. מלבד הסחטנות הבלתי פוסקת של אנשי המקצוע, תעשיית הכספים משעבדת אותנו להרגל הברור מאליו. ההיררכיה הכלכלית מציבה לנו עובדה - ״כך היה וכך יהיה״ וכי אין בכוח ההמון להוות קונטרה לארגוני הענק שמאחורי הנייר בעל הערך המוסף שנקרא כסף.
בקהילת ״אושר״ אפשר למצוא מגוון הצעות בשלל תחומים, החל מאוכל ביתי מעשה ידי המשתמשים, חפצי יד שנייה, סנדאות ייעוץ אישי ואפילו סיוע כגון שירותי שרמטפות או מטלות בית. "שער החליפין" – התמחור, משתנה בין ההצעות השונות. ״כל אחד מתמחר אחרת, בגלל שאנשים רגילים לשקל הישראלי, אז חלק מהמשתתפים משווים את השפע לשקל, כך שהתמחור שאותו משתמש היה מבצע בשקלים, יתבצע בשפע. אחרים משווים כל 1 שפע לדקה, למשל אם זו עבודה פיזית או שיעור פרטי שמוקצב עבורו זמן מסויים- השפע יסמל את הזמן לצורך ביצוע ההצעה״. בעודינו משתדלים להגיע להבנה כיצד ניתן להשוות בין מטבע וירטואלי למטבע עליו אנו חיים, ניסיונתיו של ניצן להעביר את תחושת המחוייבות של חברי הקהילה היו רבים. ״לאנשים מאד קשה להסתגל לרעיון שהמטבע הוא לא העיקר אלא הטפל. ברגע שאתה נותן מעצמך ומקבל-אתה מרגיש שייך ופחות מעניין אותך כמה שווה כל דבר. זה כמו מעגל קסמים״.
רובינו שבויים של הסטטוס קוו, גדלים לתוכו ופועלים דרכו ולרגע לא מטילים ספק, לא מעלים בדעתנו האם קיימת דרך להוריד את העוצמה מארגוני תעשיות הכספים. "התחושה הזו בערה בי, משהו הרגיש לי לא נכון וראוי. היה לי ברור שהדרך שאני מאמין בה היא האמת וכך המציאות צריכה להראות. הייתי חייב להוציא את זה החוצה.״ בלסיאנו גדל בקיבוץ ראש הנקרה וקיבל השראה כיצד שיתופיות כלכלית צריכה להראות. ״למדתי רבות כיצד ניתן לקיים שותפות, אך לבסוף הקיבוץ הקדים את זמנו וכשל, השיתופיות הקיבוצית לא עובדת ברבים מהקיבוצים מאותן הנסיבות שהתעשייה משעבדת אותנו.״ את החזון השיתופי העביר מהקיבוץ אל האורבניות התל אביבית. שם מצא את אופיר אביגד ויובל כץ, ממשתתפי המחאה החברתית. השלושה החלו במלאכתם להקמת הקהילה השיתופית.
במקביל לפיתוח האפליקציה פתחו את ה״בר קיימא״, פאב פלורנטיני עם קומת גלריה המהווה בית לערכים המזוהים עם הקהילה בכך שמקיימת הרצאות בנושאים הנוגעים לליבם של החברים בה. ״חשוב לנו להדגיש את האני מאמין שלנו, עזרה והעצמת עסקים קטנים ופרילנסרים, עבודות יד, אוכל אורגני ובעצם כל מה שלא נתמך באופן ישיר עם התעשיות והתאגידים. יש אנשים שהחליטו שמשאבי הטבע שייכים להם, הם השתלטו על כל מיני אוצרות של כדור הארץ והפכו אותו לשטרות של כסף. הטבע הזה לא שייך לאף אחד. ככה גם הכסף שלנו מנוצל על ידי אחדים, אצלנו בקהילה אין בנק, כל חבר המעוניין לקחת חלק בהחלטה קהילתית, מוזמן״. כך בעצם הפאב מתנהל בשיטה הקואופרטיבית, כל בעל מנייה של הפאב משתתף באסיפות לצורך קבלת החלטות ניהוליות. הרווחים של הפאב מושקעים על סמך החלטות דמוקרטיות. ״זה שייסדתי את הקהילה לא אומר שאני צריך לשלוט בהכל, להפך, אני מעוניין שרבים יקחו חלק בהחלטות, זה מאפשר לאנשים לתת מעצמם יותר״.
קהילת האושר חושפת כיצד מתואר עולם כמעט-אוטופי, נטול אינטרסים בו כל אחד נותן מעצמו את המיטב ומקבל לפי צרכיו האישיים. התחרותיות מתמוססת ויש באפשרותינו להנות מכל מה שהעולם מציע לנו. אם היינו פועלים בגישה זו, אולי לא היה צורך במלחמות, בנקים ובכוחניות האנושית שרכשנו יחד עם המודרניזציה. אך שינוי דרסטי כמו זה שדוגלים בו חברי קהילת ״אושר״, נראה כחסר סיכוי אל מול האליטה השלטת שמעוניינת להישאר במעמדה וכמו כן חזק כוחו של ההרגל. ״אני מודע לכך שזה לא תחליף למציאות, אך זה פתח שמאפשר לחברה שלנו להתגמש ולחשוב אחרת מהמקובל, זו אפשרות נהדרת לסיוע כלכלי נוסף״. חשוב לזכור שהשיטה העכשווית תרמה רבות לאופן בו העולם בו אנו חיים נראה, אמפריית הכלכלה שנבנתה עם השנים מניעה את הקשרים בין מדינות ומייצרת שיתופי פעולה שאינם ניתנים לביטול. המערכת הקיימת איתנה ומציעה רשת ביטחון כלכלית ולא תלויה אך ורק בין האנשים והקהילה הכה שבריריים. עם זאת, שיטת הכלכלה השיתופית מותירה דעתנות חדשנית וביקורתיות על המצב הקיים בתוספת זיץ של תקווה. נכון לימים אלו ניתן להשתמש בה על מנת לחוות טעימה מן השאיפה החולמנית, להכיר אנשים חדשים ולנסות לחסוך מעט כסף ללא גזרות המס. כנראה שלפחות לתקופה הקרובה, פיקוח אדוק על הבנקים ועל מנהלי כספינו יישאר כמאבק המרכזי, וצדק רב טמון בכך.
