דבר העורך
סוף
חג החנוכה תמיד מחזיר אותי להדלקת הנרות בבית שלי, עם הלביבות שהכינה אמא ומגש הסופגניות שהביא אבא, עם הסיפורים על הניסים והגבורה. מגיל צעיר כולנו גדלים על הסיפורים האלה, על איך למרות הכל הצלחנו ואיך תמיד אנחנו ניצלים עם איזשהו נס. ואם על זה אנחנו מתחנכים, מן הסתם שלפי זה אנחנו חיים כשאנחנו גדלים, מנהלים ומתנהלים בחיינו. נגמרו הכרטיסים להופעה? יהיה בסדר, נמצא משהו; לתכנן את הטיול בברלין? מה פתאום, נגיע ונסתדר; יש פקקים ואתה מאחר? לא לדאוג, נמצא דרך. ואם זה נכון לגבינו, זה נכון לגבי המנהיגים שלנו - הרי גם היו פעם ילדים שהדליקו נרות ואכלו סופגניות וחונכו על סיפורי הניסים והגבורה - רק שהם עכשיו מנהלים מדינה וצבא. ואולי זו אחת הסיבות שהגענו למצב שברוב התחומים אין תכנון, אין חשיבה קדימה, ואין שום אפשרות אפילו להתחיל לחשוב מה יהיה פה בעתיד כי ניסים, מטבעם, הם לא צפויים, ולפעמים הם גם לא מגיעים.
אמצע
"אינטלקט" מורכב מסטודנטים שלא מאמינים בניסים. האמת, הם מאמינים קצת כי הם אוהבים את חנוכה, אבל אכפת להם מהסביבה שלהם וממה שיהיה ממנה, והם לא מוכנים לתת ליד הגורל או לידיים של אלו שמאמינים בגורל לעצב את העתיד. העשייה וההשקעה במגזין נעשית כולה בהתנדבות, שרק מתווספת לכמות אדירה של מקומות אחרים בהם מתנדבים הכותבים. ממליץ לכם להציץ בעמוד הכותבים שלנו ולראות בעצמכם. במגזין תמצאו כתבות במגוון תחומים, כשבכל אחת תחשפו לדעות, תובנות והשקפות שונות; תוכלו לקבל עצות להצלחה בעולם הקריירה, תשפרו את אורח החיים, את הנטוורקינג ותכירו את סגל בית הספר קצת מעבר לפודיום.
התחלה
הכל התחיל כשקראתי טור דעה קצר על דאעש שכתב ד"ר יונתן פיין ז"ל, והוא זה שהעלה לי את הרעיון לעשות מגזין אינטרנטי שבו יש כתבות, מאמרים וטורים קצרים ומעניינים. רציתי להתייעץ עם איש סגל ולראות אם יש סיכוי שהוא ייצא לפועל, ומטבע הדברים, הראשון איתו התייעצתי היה ד"ר פיין. לאחר אחת מההרצאות הבלתי נשכחות שלו, שמתחילה בנקודה אחת ואתה לא יודע איפה היא תסתיים, במהלכה הוא יורה כמו מקלע כבד אינסוף עובדות, תאריכים, בדיחות ואנקדוטות, ניגשתי אליו וביקשתי לשאול אותו שאלה. פיין ענה שהוא די ממהר אז לעשות את זה יעיל ולא לחפור לו. עניתי שאלווה אותו למכונית וככה לא נבזבז זמן. בתגובה אמר ד"ר פיין שהוא לא הולך לאוטו והסיבה היא – וגם לזה שהוא כל כך ממהר – שהוא חייב לשירותים והוא מתאפק כבר כל ההרצאה. ברגע זה הבנתי שהדמות הישירה, הכנה והאמיתית שעל הבמה, היא אותה דמות גם מאחורי הקלעים, וההבנה הזאת הייתה הרווח הראשון מעשיית המגזין.